עלינו לרגל למאצ'ו פיקצ'ו

שני לילות מפנקים במלון בעמק הקדוש הסתיימו בהשכמה ב 0430 לקראת נסיעה ברכבת המיוחדת לתחילת המסע למאצו פיקצ'ו . לא מתכוונים להתנשא על קוראינו הנאמנים, אבל כך אומרים "ההר הזקן" בקצ'ואה.

העליה לרכבת היא סוג של פסטיבל, דיילות חינניות, מוזיקה ואווירת קרנבל.

ברכבת מטפלים בנו שני חבר'ה המשמשים כרטיסנים, מלצרים של עגלת הסנדביצ'ים ושחקנים לבושי תחפושות

שדיקלמו מופע כלשהו על פצ'אמאמה.

הנוף משתנה אט אט מהררי ומיוער לג'ונגל הררי, עם נהר המלווה אותנו. בקילומטר ה 104 אנחנו יורדים ופוגשים את מיגל, המדריך שלנו (לא ההוא מהשיר של עלמה זוהר).

מתארגנים ומתחילים בהליכה בדרך שתעלה אותנו מעל לאתר לתצפית ראשונה לקראת סיור ביום שלמחרת.

הדרך עולה בחדות, עם לא מעט מדרגות שמעלות תהיה כיצד שירתו את האבות הקדומים שהיו נמוכים.

בדרך פוגשים כמה אתרים, חלקם מתקופת האינקה וחלקם קדומים יותר. מפעל הטרסות הסמוכים למקומות יישוב קדומים מרשים מאוד, והן סיפקו מזון וייצוב קרקע לקהילות שחיו באזור הזה שקישר בין האנדים לג'נגל, על הדרך לקוסקו.

מתחילים ללכת, תרמילים על הגב. ניסינו לקחת כמה שפחות דברים בתרמיל. אנחנו משתפרים, אבל משום מה זה עדיין כבד, ונעשה יותר כבד ככל שהיום עובר, והעליה יותר תלולה 😜

כיון שהזהירו אותנו שצריך לקחת מים, כי אין לאורך המסלול, ויכול להיות ממש חם, אז כמו ישראלים אנחנו לוקחים עוד יותר מים, מה שלא משפר בכלל את משקל התרמיל 🤦‍♀️

העליה תלולה, המדרגות (כמו בנפאל) אינן שוות בגובהן, ואנחנו מתמודדים , לאט לאט. המדריך שלנו לא באמת תומך, אלא יותר MIA. מה שמעניין הוא שיש גם צעירים שמתקשים בעליה כמו אלה שהם צעירים ברוחם. על פנינו חולפים בריצה, פורטרים שסוחבים כ-25 ק״ג על הגב, לשני הכיוונים. הם עולים ויורדים מספר פעמים את המסלול , וסוחבים אספקה במסלול הזה לא ראינו חמורים, רק אנשים שסוחבים ציוד).

בסופו של דבר, לאחר שעתיים וחצי אנחנו מגיעים למחנה מאולתר שבו נח לו המדריך שלנו (כנראה אכל צהריים) אנחנו משיבים את נשימתינו, מורידים את התרמילים מהגב, ואוכלים משהו קטן….

משם ממשיכים לעלות עד לשער השמש, הפעם ההליכה היא על צלע ההר, אנחנו גבוהים והנוף מרהיב. ההמסלול יפה בתוך צמחיה סבוכה, צל , ואז מתחיל לרדת גשם!

לא גשם חזק, אבל אנחנו ממנגנים תיקים, לובשים מעילים, השביל נעשה חלק, ואנחנו מנסים ללכת בזהירות. אנחנו מתחילים לחשוש שלא נראה שום דבר כשנגיע למאצ׳ו פיקצ׳ו, כי אנחנו בתוך ענן, אבל המדריך אומר שיהיה בסדר. 🤷🏻‍♀️

מיגל מסביר, יותר בתחילת הדרך ופחות בהמשך, על התרבויות הקדומות שעיצבו את האזור, על השתלטות האינקה (המלך)  ובני עמו ( הקצ'ואה) וחוכמתם באימוץ מסורות ושיטות בניה מכל התרבויות שסיפחו, ועוד. הם השתלטו על האזור, ובני הווארי, שנלחמו בהם, נסוגו לג'ונגל שם המשיכו בחייהם.

מאצ'ו פיקצ'ו נבנתה במשך כ 150 שנים, כנראה בשני סבבים עיקריים. כשהגיע פיזארו, הוא לא הגיע לעיר: זו ננטשה כנראה בשל מחלות אירופאיות שהגיעו אליה בידי מרגלים שחזרו העירה בתום שליחותם.

מגיעים לשער השמש, ורואים את מאצ׳ו פיקצ׳ו, אמנם בתוך ענן, אבל  אפשר בהחלט להתרשם. מנקודת תצפית זו שהיא יותר גבוהה מהאתר. יש עוד 40 דקות עד האתר. לנו לוקח מעט יותר כי השביל חלקלק… 

אנחנו מתקרבים וההתרגשות עולה!

אחד משבעת פלאי תבל נפרש לנגד עינינו, אפקט מדהים, השמים מתבהרים לכבודנו, והמראה מדהים, האתר עצום!  לגמרי עיר קטנה שבנויה משכונות שכונות .

עייפים אך מרוצים אנחנו יורדים לעיירה באוטובוס, השביל מפותל, ומפתחים ציפיות ליום המחרת.

בערב הלכנו לאכול עם המדריך במסעדה טובה ב Aguas Caliente. הגענו מאוחר וחיברנו ארוחת צהריים עם ערב, ושמענו ממיגל עוד זוית של החיים בפרו.