למה קשה לצלם יער גשם (+הוכחות)

סיימנו בשלב זה פרק שכלל סידני, Blue Mountains ונסיעה צפונה עד לבריסביין. האירוע כולל ביקור ורחצה בחופים הנהדרים, והליכות ביערות גשם. יש כאן אינסוף מיים, ולמרות הקיץ חווינו גם גשמים עזים, כך שהתנאים בשלים ליערות הללו.

אנחנו ללא מצלמה, "רק" עם טלפונים, אבל התברר שלא ניתן להעביר את חווית היער בצילום:

העצים הגדולים ענקיים: גזע בקוטר של 2-2.5 מ לפחות, עם יציאה של זרועות לשיפור האחיזה בקרקע ובסלע. במעלה הגזע, עד לגובה של 40 מ', צומחים שרכים ושאר צמחים שככל הנראה נזרעו שם על ידי ציפורים. על כל זה מטפסים צמחים הכמהים לקצת אור, כל זה נראה כאילו הוא פרויקט בניה הנמשך כבר מאות שנים.

אז איך מצלמים?

-שמים אדם ליד העץ: זה ימחיש את הגודל, אבל אז לא רואים את העץ,

-מצלמים לכיוון הצמרת, אבל אז לא קולטים את המערכות לגובהו של העץ, ומחמיצים את הגזע.

כך או כך, קשה לקלוט את הכבוד שסביבתו של העץ נותנת לו על הקרקע וביער.

וכדי לבסס את הטענה, או כדי להוכיח שקורס צילום בטלפון הוא הסטארטאפ הבא, צירפנו תמונות מהקרקע ומגשר תלוי בגובה של 25 מ עליו צעדנו אתמול.