10 ימים אחרי
- kennethroadtrip
- Apr 22
- 1 min read
אפשר היה לצפות שנהיה כבר מאופסים, ונשוב למציאות... אבל לא כך.
אנחנו עדיין מרחפים , לא לגמרי שבנו לשיגרה.
כן, למרות שפגשנו את המשפחה, וגם לא מעט חברים,
ולמרות הטילים מאיראן,
ולמרות שכל אחד מאיתנו מבצע משימות יומיומיות (סידורים, עבודה, ילדים וכו׳)
זה עדיין מרגיש שונה, מוזר.
ניתן לעצמנו זמן לעכל ולחשוב מה עברנו ומה למדנו בעיקר על עצמנו.
בינתיים מצאנו כאן לצערנו שההימור שלא יישתנה דבר הצליח, וזה די נורא. נראה שהדריכה במקום מעמיקה את הבור, המחנות בארץ מתבצרים כל אחד בעמדתו, וכל המחירים במרכולים עלו.
אנחנו עדיין מקבלים בשלווה נהגים שחותכים אותנו, טרם צפינו בחדשות בטלויזיה ועיתון הארץ נותר באריזתו אפילו שירדנו לתדירות שבועית.
אבל אנחנו כאן, מתבוננים בעצב בנעשה, מרעננים את הממ"ד, מבינים שזה הולך להמשך עוד זמן רב, ושמחים שלקחנו פסק זמן ומילאנו מצברים ותעצומות.
ברור לנו שעלינו על משהו נכון, ו"המשך יבוא".
Comentários