טמבופטה אשר על האמזונס

תיכננו להיות כמה ימים באמזונס הפרואני. נהר האמזונס זורם לו לאורך 7000 ק'מ, מהאנדים של פרו מזרחה לברזיל ולמדינות נוספות. הוא השני באורכו בעולם, ומעביר את כמות המים הגדולה ביותר. האמת שלא לגמרי ידענו איפה נהיה על הרצף שבין חופשה אקטיבית לריזורט מפנק. התקבלנו בכבוד מלכותי ובתדריך: לא מטיילים לבד, לא יוצאים מהמתחם, נזהרים מפומות / אנקונדות / טרנטולות / ועוד ועוד.

הצמידו לנו מדריך שלקח אותנו לשתיים-שלוש פעילויות ביום, לא כולל קריאת ספרים, אוכל ושאר מיני בטלות. "פעילות יכולה להיות שיט לאתר מסויים, צעידה מודרכת בג'ונגל, שיט בקאנו או םעילות לילה כלשהי. המדריך יכול לעשות את ההבדל, ושלנו הפך את העניין למעניין ומלמד, גם אם לא נתקלנו בקשיים או אתגרים.

בערב הראשון יצאנו לשיט לאיתור חיות לילה. אלה גילו הבנה לצורך שלנו להסתגל ולא הרבו להפריע לנו. ראינו כמה ציפורי לילה, כמה תנינים בלתי מזיקים והשיא - כמה משפחות של קפיברה. היינו מעט מאוכזבים, עד שהתברר לנו שאנחנו שוב לא בעניינים: הקפיברה היא כוכב של ממש, אושיית רשת שכתבו לה שירים והעלו אינספור סרטי יוטיוב שלה. רק בהמשך שמנו לב שבחנויות יש חוברות צביעה ומדבקות של היצור שמן- האחוריים הזה. אני מניח שאתם ספקנים - בצעו חיפוש מהיר ורוצו לבקש סליחה.

ֶבבוקר יצאנו לסיור בג׳ונגל הסמוך למקום מגורינו. המדריך הגיע עם מצ׳טה מושחזת ומשומנת והחל להוביל אותנו. ירד גשם בימים האחרונים והכל מעט רטוב, הטל של הלילה נוטף מהעצים, ציפורים ותוכים יושבים על ענפים גבוהים ומתכננים את היום בקולי קולות, והכל מאוד שמח. המדריך מראה לנו כמה עצי פיקוס ששולחים שורשים על פני האדמה למרחק של עשרים מ׳, ומדגים כיצד ניתן להפיק מקליפת העץ נוזל המשמש את המקומיים לניקוי רעלים ופרזיטים פעמיים בשנה. קוראינו הנוסעים לחוות מבודדות בארץ בהן מאביסים אותם בעשבים הנותנים את אותו האפקט יכולים לממן כרטיס טיסה לפרו ולנסות את הטיפול המקומי בחצי המחיר.

עליו של עץ אחר מדיפים ריח עז של שום כאשר ממוללים אותם. דקל אחד נראה עומד באוויר ללא גזע כשהוא נתמך במעין קנים כדי לא ליפול; מתברר שהוא מצמיח קנים חדשים, מנוון את הקודמים וכך הוא זז ממקומו חמישה ס״מ שלמים בכל שנה.

ארוחת הבוקר מתקרבת, והמדריך מבקש שנצביע לכיוון המלון. כל אחד משלושתנו (אלי במיטה עם חום) מצביע לכיוון אחר. אחד מאיתנו היה שורד יותר מהאחרים, אבל גם הוא לא דייק.

ארוחת בוקר, מנוחה (?) והליכה בקבוצה עם המדריך אל גשרים התלויים בגובה של 40 מ׳ מהם ניתן לראות את צמרות העצים מלמעלה. המדריך מספר כי יש באזור הזה של הנהר עשרות רבות של סוגי דקלים, שהפיקוס היה נכרת על ידי התושבים המקומיים (שהוא נמנה עליהם) לשימושים רבים אבל עכשיו מנסה הממשלה לטעת חורשות אקליפטוס לפחות סביב האזורים שהוכרזו כשמורות כדי לצמצם את התופעה, ועוד ועוד.

הגשרים נראים די יציבים, אך המדריך מבקש כי נעבור אותם אחד -אחד, מה שנותן הזדמנות להכיר את האורחים האחרים בקבוצה, וזה תמיד נחמד: אחת מטיילת לבדה, זוג אחד מקולורדו הגיע לפרו לשבועיים כדי שהאישה בת ה-44 שנמאס לה להיות עוכרת דין תוכל להתלבט ״מה הלאה״ (אין מסקנה, אבל יש כרטיסים לביונסה בארבעה ביולי ב- DC) וכו׳.

סה״כ שבעה גשרים, אחד מהם מוביל לבקתה על העץ שניתן לשכור ללילה. בדקנו - לא תודה. המראה מלמעלה מרהיב. רואים את צמרות העצים, את הצמחים הטפילים שתופסים עליהם טרמפ כדי לראות מעט שמש, ציפורים שחונות בגבהים שונים ועוד ועוד.

בדרך חזרה מראים לנו כיצד עצי פיקוס צעירים נכרכים סביב הגדולים והזקנים, ובהמשך חונקים אותם וממשיכים לצמוח מתוכם. לא אהבנו את הקונספט.

בצהריים דגמנו משקה צ׳ילקנו עם ג׳ינג׳ר ופלפל חריף. יש בזה משהו. בהמשך יצאנו לשיט עד לנקודה מסוימת ממנה צעדנו אל תעלת מיים בה לקחנו קאנו ושטנו ללגונה קטנה בה מצאנו שפע קופים, ציפורים גדולות, תוכים ועוד. זו השעה בה כולם מחפשים מקום לישון בלילה, וההמולה רבה בעיקר אצל הקופים. כנראה שבשל קירבתם אל בני האדם הם מרבים להתלבט, וקופצים מעץ לעץ ומענף לענף, מתלוננים, רבים ביניהם כבודדים וקבוצה ואנחנו נהנים מאוד. פגשנו קופי סנאי, קופי קפוצ׳ין, קופים אדומים נובחים ועוד כמה שאת שמם לא הספקנו לרשום.

גם הציפורים מתארגנות, וחלקן אוכלות ארוחה אחרונה, כמו חסידה זעירה שמניחה יתוש על המיים ושולה את הדג שמגיח כדי לאכול אותו.

חותרים ושטים חזרה ומגיעים ללודג׳. גשם יורד וסוגר לנו יפה את היום.

ביום השלישי אנחנו שטים אל מתחם נוסף של רשת הלודג׳ים. זוהי למעשה חווה גדולה לגידול פירות טרופיים. רוב הפירות מוכרים לנו, אבל הסביבה הטרופית מאפשרת גידול ב׳ראש״ אחר, כי הכל צומח מאוד מאוד מהר, האדמה מאוד פוריה, וניתן לתת לצמחים להסתדר לבדם. האיום העיקרי הוא קופים וציפורים שנותנים ביס והולכים הלאה. היה נחמד.

אחרי הצהריים שטים למתחם שלישי של אותה החברה. מספרים לנו שזה היה בעבר מטע גדול, הפך למעין בית יתומים של כנסיה, ואז לבית חולים שנוהל על ידי רופא ספרדי שהגיע ללמוד ולרשום כל שניתן על צמחי מרפא ותרופות סבתא מקומיות. הוא נפטר בנסיבות עלומות, כתביו נעלמו והמקום נרכש והוכשר להיות מלון. חיפשנו במרשתת ומצאנו שארגו לנו כמה סיפורים לעלילה אחת, אבל אם זה מותר בפוליטיקה זה מותר גם בג׳ונגל. השיט כאן היה מיוחד כי המדריך ניווט את הקאנו לתעלות צרות מוקפות צמחייה, והשקט והטבע היו מרשימים.

בערב עוד סיור לילה: המדריך מיטיב לאתר חרגול על ענף ולתאר בהלהבות את סגולותיו במשך חמש ד׳ תמימות. הוא מנסה לשדל עכביש ענק לצאת מהמאורה, מדייק במניין הרגליים של מרבה רגליים, מעיר ציפורים ישנות ומשכנע אותנו שהג׳ונגל מסוכן, בעיקר בלילה. הוא עצמו הלך לאיוש כמה פעמים והעביר לילה ללא שינה כשהוא דרוך ומפוחד, אבל הוא גם כנראה יודע יותר מידי…

בבוקר מתארגנים לטיסה ללימה. היה נחמד ומעניין, גם אם מעט על הצד הנינוח.