הר הצבעים

קמים בבוקר, ארוחת בוקר מוקדמת במלון, אני לא מצליחה  לאכול יותר מדי, ויוצאים לדרך של כארבע שעות. אחרי שעתיים הכביש הופך לדרך עפר, כבושה אך קופצנית ומטפסת על צלע ההר, כשבעמק זורם נחל רציני ואנחנו חוצים מפלי מיים המזינים אותו. ממש סוג של טיול ג׳יפים . הדרך מהממת, עוברת על שפת נהר, פה ושם גם כפרים קטנים שעוסקים בחקלאות, ברובם אין חשמל או מים זורמים. הם חיים בקהילות, עובדים ביחד, ונראה שבחלקן יש מקלחות ציבוריות לתושבים. הממשלה כנראה לא נותנת דבר ולא מבקשת דבר. אנחנו פוגשים בדרך עדרים גדולים של למות ואלפקות, שחלקם מונהגים על ידי רועים.

מגיעים לנקודת ההתחלה בסביבות 11. גובה של 4800 מטר, אין הרבה חמצן. הודות לאלי שאיתנו שמתקשה בגובה רב ובקור אנחנו מחליטים לא לעלות ברגל. עולים על טרקטורונים, מקבלים הסבר קצר, עושים שני סיבובים במגרש מאולתר ועולים להר. ההר מדהים ביופיו. לפני 20 שנה היה מכוסה שלג וקרח ועכשו אין לכך זכר ונותרו פסים בצבעים שונים עם המינרלים שבאדמה. מחנים את הטרקטורונים ויוצרים לסיבוב התרשמות וצילום. הטבע אירגן כאן רצועות צבעוניות בעלות עובי עקבי יחסית, ונסביב - הרים בצבעים שונים ופסגות מכוסות קרח. על אחת מהן מתקדם אט אט מטפס בודד, בטיפוס האורך שלושה ימים.

עולים לתצפית בגובה של יותר מ5000 מטר עלייה של 50 מטר אבל אנחנו מתנשמים, מצטלמים  ויורדים. סה״כ אחלה חוויה.

מתחילים לנסוע חזרה, המדריך/נהג מוצא דרך קצרה יותר

ואנחנו מתקדמים לא רע, עד ש… לפנינו נוסע מיניבוס נוסף ולפניו קראוון גדול , משאית 4x4. פעם ראשונה שאנחנו בכלל רואים מוטורהום בפרו 🤭

נהג המוטורהום, מנסה לתת לנו לעבור, יורד לשוליים ולא מבחין שבצד הדרך יש  תעלת מים זורמים, בוצנית.

המוטורהום נתקע על צידו, הוואן שלפנינו עוקף וממשיך בנסיעה אנחנו עוצרים לברר מה אירע..

המוטורהום חלומי, משהו דומה ליונימוג 4x4 שיום אחד כשנהיה גדולים ועשירים נקנה לעצמנו.

מצאנו שבמוטורהום נוהגים זוג גרמנים.  הגבר שולף כל מיני שאקלים ורצועות גרירה. מתאספים עוד מספר מקומיים שמנסים לזרוק אבנים לתעלת הבוץ, אבל המשאית פשוט שוכבת בזווית של 70 מעלות על סלע שאלמלא היה שם אולי בכלל הייתה מתהפכת.

לאחר כ45 דקות אנחנו לוקחים את האשה לכפר הקרוב לנסות להביא איזשהו טרקטור או משהו כזה. 

נכנסים לאוטו רק כדי לגלות שהכלב הדני הענק שלהם עשה שמות באוטו, ליקק את ליצי (שישנה בספסל האחורי), אכל כל מיני דברים שהכנו לדרך ולכלך את כל המושבים בבוץ.

בסוף עולים על הוואן . האשה מספרת לנו שהם כבר שנתיים מטיילים. שניהם מהנדסי מכונות (היא אפילו למדה בבאר שבע שנה אחת) שמכרו את החברה שלהם ויצאו לדרך עם המשאית המפלצת הזאת .

התחילו בצפון אמריקה, אלסקה, ועכשיו הגיעו לדרום אמריקה… היא יחסית רגועה, למרות שלא דוברת ספרדית בכלל .

מגיעים לכפר, מנסים להשיג טרקטור מסתבר שהוא בתעסוקה. בסוף מפקידים את האשה עם שוטר מקומי, ומקווים לטוב.  בערב היא מעדכנת שנמצא באזור טרקטור עם מנוף והם ממשיכים בדרכם