הדרך לאגם טיטיקקה - יום בדרכים

kennethroadtrip
May 15
2 min read

Updated: May 16

אחרי לילה מפנק במלון וטבילת בוקר יצאנו לנסיעה לפונו, השוכנת על שפת אגם טיטיקקה. בדרך עלינו לגבהים של 4300 וירדנו ל-3800 לקראת ההגעה לפונו.

הדרך עוברת ברמה גבוהה שמסביבה הרי געש מכוסים בשלג. הדרך יפה ויחסית טובה, אך לעיתים ממש משובשת 😜. בדרך ראינו חי וצומח טיפוסיים לגבהים השונים. כך למשל התברר שהעשב החביב על האלפקות צומח רק בגובה גדול מ 4000, ולכן האלפקות רועות רק בגבהים שכאלה. עברנו ערבות גדולות בהן רועים עדרים של אלפקות, למות ופקוניה. האחרונה לא בויתה בשל מנהגי היריקה שלה, והצמר שלה הוא היקר ביותר.

האלפקה חביבה לא רק למראה אלא גם למאכל, כי בשרה טעים ונעדר כולסטרול. מושלם!

באיזורים הנמוכים יותר חקלאים רבים מגדלים ומייבשים דגנים הנאלמים לאלומות לקראת עונת הגשם, הנמשכת בין דצמבר למרץ. אלה משמשים אוכל לכבשים/ופרות שכן דבר אינו צומח בגשמים העזים.

האזור חזק גם במכרות כסף וזהב, שברוב המקרים מופעלים על ידי חברות כרייה המקבלות 80 אחוזים מהתוצרת. באזור אחד בלבד מופעלים מכרות על ידי קואופרטיבים מקומיים-אזוריים המחלקים את התוצרת בין תושבי האזור. הם גם נהנים מהטבות מס שונות המאפשרות להם לאזן את מקורות ההכנסה: חקלאות, מסחר, תיירות ומכרות.

מידי פעם רואים הרים מושלגים, שחלקם עצמאיים וחלקם שייכים לשרשרת הרי געש המשתרעת כל הדרך מאקוודור לצ'ילה דרך פרו.

לקראת סופה של הדרך אנחנו מגיעים לאתר מעניין: צ'ולפה (Chullpa). לכאורה אתר קבורה קודר, אבל עבורנו זו הזדמנות ללמוד על התרבויות שקדמו לאינקה ועל המיזוג עם האינקה: האינקה למעשה התפשטו לארבעה אזורים בו'ז. לפני אלימות, ניסו לבוא בדברים עם התרבויות שפגשו: אתם דייגים, לנו יש פירות, בואו נהיה אחים; לכם יש ארבעה אלים ולנו חמישה, בואו תאמצו חמישה ואנחנו נשמר את מנהגי הקבורה שלכם. אם לא הולך - פונים לאלימות, וכך התפשטה הממלכה במהירות - ותרבויות סרבניות חוסלו.

כך גם באתר הזה: המקומיים האמינו בגילגול נשמות, ושיטת הקבורה של האצולה היתה מוקפדת: מיד עם הפיכתו של האציל למנוח, מושיבים אותו במצג שבין ישיבה לעוברי, חונטים אותו ("למצרים לקח 45 יום לחנוט, אנחנו עשינו את זה בשמונה!"), מפקידים אותו בסלסלה ומכניסים אותו למבנה הקבר העגול. לפני הפרידה הסופית מכניסים לסל גם יהלומים וזהב, וסוגרים עניין. כדי שלא יחושו בדידות נהגו להמית את המשרתים ולהפקיד אותם באותו המבנה.

המבנה עגול ומעוטר בתבליטי לטאות ונחשים, כל אלה סמלים של מחזוריות והמשכיות.

הספרדים שפיענחו את הנוהל בזזו את הקברים, וכיום נותרו רק 15%במתחם שחלקו עדיין לא נחפר