אריקפה - היום השני

kennethroadtrip
May 12
2 min read

Updated: Jun 1

היום הסתובבנו בעיר עם מדריך. למדנו שהעיר נוסדה אחרי הכיבוש הספרדי ועל ידי הספרדים, ולכן היא מלאת כיכרות, רחובות ישרים בדרך כלל ושאר מאפיינים של ערים אירופאיות שתוכננו כעיר. הארכיטקטורה מזכירה את דרום ספרד וההשפעה המוסלמית. הכיכרות המרכזיים של הערים והשכונות כוללים כנסיה בצלע אחת של הכיכר הרבועה ומוסדות שילטון / עירייה בצד השני , מולם.

ניתן לסכם שזוהי עיר מקסימה, או יותר נכון להגיד שהשכונות בהן ביקרנו מקסימות ומעניינות. על העיר צופים כמה הרי געש מושלגים שמזה 600 שנה לא חוללו נזק רציני. לפיכך על העיר להסתפק ברעידות אדמה תכופות, שבדרך כלל מעמידות את הבניינים בבחינה האם נבנו כראוי.

התחלנו את היום בשכונת ינוהנרה, ה" צהלה" של ארקיפה בה מחירת של בתים מאמיר עד ל 250,000 שח. כדי להגיע לשכונה, עוברים על פני גשר גדול המקשר בין שני חלקי העיר. הוא מרשים בגובהו ובעובדה שלפחות 35 אנשים מתאבדים בקפיצה ממנו בכל שנה.

חנינו בכיכר המרכזית הלגמרי אנדלוסית וטעמנו מהגלידה המיוחדת לארקיפה, שנמכרת על המדרכות שלפני החנויות מקערות ענק מכוסות הצפות בקערות גדולות מהן מלאות בקרח. בקצה הכיכר יש תצפית מרהיבה על הרי הגעש הנזכרים לעיל. לאחר שיטוט קצר נוסף, המשכנו לפינה אחרת של העיר כדי לצפות על עמק פורה מאוד שמתקיימת בו פעילות חקלאית ענפה ביותר. קנינו עוד כמה מוצרים המכילים קוקה בשל ההיסטריה מהליכה בגובה, והמשכנו לאזור סילאר

התמונה התחתונה לא שייכת, אבל התפעלנו מהזולה שבנו על גג הסוכה, וחשבנו שתירצו לבנות כזאת גם כן.

זהו אזור של מחצבות של סלעים שנוצרו מאפר געשי לבן, כי זאת יש לדעת: כבר שנים רבות מאוד שלא פורצת לבה מהרי הגעש, מה שיוצא מהם זה אפר וולקני שלא נצלה, ולכן מצליח להפלט בצבע לבן, עם וריאציה ורודה. למזלנו זה "לבן או ורוד" כך שניתן להפריד את תוצרי הכריה. בזמן הקורונה פשטו על העמק בו מתבצעת הכריה ויצרו גן של פסלים יפים. לקראת יציאתנו מהמקום צעדנו כשעה בקניון עמוק ובו השתמרו ציורי קיר של תרבויות עתיקות

חזרנו משם העירה לסיבוב מודרך במרכז העיר.

האירוע היותר מרשים היה ביקור במנזר שנבנה כעיר בתוך ארקיפה. מועמדות לנזירות נכנסו אליו בגיל 12, הוסמכו בגיל 16 ומעולם לא יצאו את שערי העיר הזאת. האמת היא שעם שיגרה של שלוש שעות תפילה ושעה מנוחה מחמש בבוקר, למי יש כוח לצאת?

הקבלה לוותה בתשלום מוהר גבוה. רגע, מה למוהר ולחיי פרישות? הגברת עומדת להנשא לאלוהים וזה, כידוע, עולה כסף. כמה? מחצית מהמוהר המקובל לחתונה עם בן אנוש. כמה זה במונחים של ימינו? 200,000 דולרים.

אז מי יכול להרשות לעצמו? Spaniards מפרו ואמריקה הדרומית. ואם כבר יכול, התבקש לעיתים גם לרכוש דירה במתחם כדי שאם יתאלמן חו"ח יוכל לעבור לגור בה. מצד שני, כידוע לכולנו, גם גידול ילדים אינו עניין זול.