אגם טיטיקקה - אמנטני

מהאיים הצפים המשכנו לאי אמנטני. שהוא אי גדול, ברובו שתי גבעות נישאות שבמדרונות שלהן טרסות חקלאות צפופות ובראשן מקדשים לפאצ'מאמא ולפאצ'טאטא. בפונו עובר קו שמצפונו דוברים קצ'ואה (אינקה) ומדרומו איימארה. באמנטני דוברים קצ'ואה וספרדית.

על הרציף ממתינים נציגים של משפחות שיארחו אותנו הלילה. אנחנו עם מירבל, שצועדת אט אט אל ביתה, שם אנחנו מקבלים חדר ללילה.

הבית של מירבל יחסית חדש, בתהליך בניה ב3 השנים האחרונות. יש חשמל, אין חימום, אין מים זורמים. אנחנו ישנים בקומה השניה, שפר עלינו מזלנו, וקיבלנו שרותים באותה קומה ולא היינו צריכים לרדת למטה … השרותים כאילו רגילים, אבל המשתמש הוא זה שמביא מים בדלי על מנת לנקות את האסלה… לבית יש דוד גדול של מים בחצר, שממנו מעבירים סניפים לאן שצריך.

אחרי מנוחה קצרה היא מלווה אותנו למרכז הכפר, משם מתחיל טיפוס למקדש הפצ'אמאמא -היא אלת האדמה. טיפוס ״קליל״ מ 3800 ל 4150 מרמז שאולי אנחנו מתחילים להתרגל. הכפר כולו בנוי בשיפוע, כך שכל הליכה היא מסע קטן, אנחנו מתרגלים ללכת לאט ולנשום הרבה….

החבר'ה כאן קתולים ומשמרים גם מסורות ישנות. אם בלימה וארקיפה ראינו שילוב של מוטיבים נוצריים ו"פאגנים", כאן נראה שהם חיים זה לצד זה.  כל המסורות משמרות סוג של דואליזם: טוב ורע, זכר ונקבה, אסונות טבע ופריון, וכד'. הגענו למקדש (הקטן והחרב) של פצ'אמאמא, שם הקפנו אותו 3 פעמים נגד כיוון השעון, קיימנו נוהל כלשהו עם עלי קוקה למול השמש השוקעת ואז הצמדנו אותם לאדמה והנחנו עליהם אבן אגב בקשת משאלה. נראה איך ילך עם זה … 

מעל לכל אלה צפינו בשקיעה מדהימה, וירדנו עם אור אחרון לכפר, שם שתינו משקה חם ( תה מעלי קוקה ומוניה עם שוט של פיסקו),וצפינו בזריחה מדהימה של ירח מלא שהשתקף במימי האגם.

מירבל אספה אותנו אל ביתה שם אכלנו ארוחת ערב (נקעה נפשנו מתפוחי אדמה, ולכן קיבלנו אורז עם תפוחי אדמה ופסטה). ניהלנו איתה שיחה מרתקת ופתוחה בתיווכה של ליצי דוברת הספרדית, עליה נדווח בפוסט בנפרד.

לבשנו בגדים מקומיים מגוחכים ויצאנו אל בית העם המקומי לערב של מוזיקה וריקודי עם. עם הריקודים דווקא הסתדרנו ( משהו דומה להורה), אבל השירים שלהם אורכים 15 ד' בממוצע, וזה קשה בגובה של 3800. מצאנו שעם קצת בירה זה מסתדר טוב יותר. 

חזרנו לחדר הלא מחומם, נכנסנו תחת השמיכות העבות והכבדות וסגרנו יום תיירותי אך מעניין.

קמנו, צפינו בזריחה על האגם, וירדנו למטבח לקראת ארוחת הבוקר שכללה פנקייקס ותה קוקה-מוניה, משם ירדנו למעגן נפרדנו ממירבל, והפלגנו לאי טקילה. הפעם הבאה שמירבל תארח תיירים תהיה בעוד 9 שבועות, שכן האירוח עובר בסבב בין קהילות.

האי קידם את פנינו בעליה תלולה מהמעגן לאורך שדות במעין שביל מרוצף הצופה אל האגם. כשהגענו לרחבה המרכזית צפינו בריקודים מסורתיים מסוג שכבר ראינו, אך הכל פעם נתקלים בכלי נגינה חדש או פריט לבוש שיש לו משמעות חדשה. 

בהמשך קיבלנו הצגת תכלית של עבודות האריגה, שבאי הזה מבוצעות דווקא על ידי הגברים. למדנו שאריגה איכותית של כובע נמדדת ביכולתו להכיל נוזלים. אבא בודק האם הבן שלו עושה עבודה טובה ע״י זה שהוא שופך מים לתוך הכובע, המים, הכובע צריך להחזיק את המים.

ובכלל, שיש כאן בכלל עניין שלם עם כובעים: מעל לחלק המכסה את הראש ישנה מכין מצנפת, שאם היא פונה לכתף שמאל מדובר ברווק פנוי, ואם לצד השני הרי שזה גבר "תפוס".