Huaraz

הוארז נמצאת ב"מבוא לצפון פרו". זוהי הנקודה הצפונית ביותר אליה נגיע בטיול הזה. עמק הוארז מצוי בין שתי שרשראות הרים: המערבית, המכונה "השחורה", והמזרחית, המכונה "הלבנה". באופן מפתיע הן נולדו בהפרש של כמה מיליוני שנים, והלבנה, בה מצויין הרים מכוסי קרחונים גם אינה יציבה ומייצרת רעידות אדמה ומפולות בוץ ושלגים בכל כמה עשרות שנים.

טיול בעמק חולף על פני אזורי אסון, ואם בא לכם להתעכב על כך נתחיל בעיר הוארז עצמה:

במאי 1970 גרמה מפולת שלגים למפולת בוץ שקברה את העיר. בין 10,000 ל 15,000 איש נקברו, והעיר נבנתה מחדש עם הרבה עזרה מהעולם, ונבנו כביש סלול עד לימה ושדה תעופה שאיפשר למטוסי סיוע לנחות (והורחב בהמשך). המפולת המשמעותית האחרונה היתה באפריל 25', אבל מצב הכבישים נורא ונראה שמשימת שימורם גדולה על המקומיים.

אחרי האסון ההוא יצאו חוקי בניה מחמירים, אך השחיתות כאן עזרה לשכוח אותם במהרה. לדברי המדריך שלנו, ניתן להתחיל לבנות תמורת שוחד לראש העיר, ואת ה"טופס 4" המקומי מקבלים לאחר השלמת המבנה. אז מה עושים? לא מסיימים את הבניה אבל נכנסים לגור.

למרות כל אלה יש בעיר אנרגיה טובה של שווקים ומסעדות, צעירים מקומיים ומטיילים רבים, ודי נחמד להסתובב כאן.

מי מגיע לטייל באזור?

הצעירים באים לעשות טרקים של כמה ימים בהרים הגבוהים, לעיתים עם ליווי של סוסים הנושאים ציוד ואוכל להקמת מאהלים בדרך. בין לבין הם כאן בעיר, בונים חבורות לטיול הבא ועושים חיים.

בני גילנו עושים טיולי כוכב מהעיר. החיסרון של השיטה הוא שכל יום מתחיל בנסיעה לתחילת המסלול, והכבישים מלאי בורות, כל שהטיולים עצמם מוגבלים ל 5-6 שעות נטו. העיר עצמה ב 3100 מ', ורוב יעדי הטיול גבוהים מכך.

האורז היא גם היעד האחרון שלנו בטיול, ואנחנו בהחלט מתחילים להרגיש את הסוף, קצת בלוז של חזרה, קצת התרגשות לקראת הטרקים האחרונים בגובה גבוה. וגם קצת עייפות כיון שהטיסה לכאן, אמנם ממש קצרה, אבל היא בשעת בוקר נוראית … 7am מלימה, וגם הנהג שהיה אמור לקחת אותנו לשדה התעופה בלימה, הבריז.

כך שהגענו מעוכים, עייפים לעיר שנראית קצת כמו מחנה פליטים גדול (ראו בהמשך) .

הגענו לAirbnb, שנראה סביר אפילו יפה יחסית לסביבה, (אבל שום דבר להתרגש ממנו, יפה ללא נשמה) ,הסתובבנו קצת בעיר, קניות, שוק וחתכנו לדירה.